The Avatar Times

חקר התודעה
גליון ראשון

מחוברים באמצעות הזמן

מאת הארי פאלמר

צלקות נפשיות מ"מקרה נורא" מעברכם עלולות להותיר בכם חששות מקובעים שיעיבו על יכולתכם להעריך אירועים בהווה. האם בגלל שילד שחור שיער מהכיתה דחה אתכם הפיץ עליכם שקרים בכל בית הספר, אתם מצפים עכשיו לגרוע מכל מאנשים בעלי שיער שחור? האם בגלל שכלב נשך אתכם כאשר הייתם קטנים, אתם חיים עכשיו חיים המושפעים מדי פעם מפחד בלתי רצוני מכלבים?

איך מסלקים את השפעת העבר מתודעת ההווה שלכם? האם אפשר להעריך מחדש את החששות העולים מזיכרונותיכם? חוקרים מנוסים של התודעה מסכימים: "אפשר גם אפשר".

הפגיעות וההשפלות שספגתם בעבר חלפו ונעלמו. הזמן והנסיבות השתנו וגם אתם השתניתם. הנה סוד עתיק יומין שתלמידי אווטר מגלים שוב ושוב: המידה בה אתם מניחים לעבר להשפיע עליכם תלויה בכם.

"רגע אחד, הארי", אתם אומרים "יש דברים שקרו לי בעבר והיו באמת נוראים".

"הסיבה שאני עדיין מביא אותם בחשבון (בצורה מודעת או בלתי מודעת) בהערכתי את אירועי ההווה היא כדי למנוע מהאירועים הנוראים האלה להתרחש שוב".

לא תמיד נכון. לאמיתו של דבר, הדאגות המקובעות שלכם למעשה גורמות לכם ליצור ציפייה לכך שהמאורעות האיומים יחזרו על עצמם. ציפיות עלולות לעצב את האופן בו אתם חווים את המציאות.

הרשו לי לספר לכם על מקרה מתקופת לימודי בקולג'. במשך זמן רב הייתה לי התנגדות חזקה מאוד לריח של כהל אתילי. אולי משום שכילד עברתי פעם הרדמה. החשש שנשאתי מאז אותו "אירוע נורא" גרם לי להרגיש פחד וחולשה בכל פעם ששאפתי את החומר הזה. אם הריח היה חזק מדי, זה היה עושה לי כאב ראש והייתי מתחיל להקיא. אישית, אילו שאלתם אותי, הייתי אומר לכם שריח הכהל האתילי הוא הדבר הנורא ביותר שאפשר לחוות.

ואז פגשתי ג'ינג'ית שלמדה במכינה לרפואה, והיא הזמינה אותי למסיבה. "זה יהיה מגניב", אמרה. "זו מסיבה של החברה' מהפקולטה לרפואה, והם מאוד אוונגרדים". היי, מי יסרב לג'ינג'ית שנראית מצוין? לא כך?

ההפתעה הגיעה כאשר הגענו למסיבה וגיליתי שהחברה' המגניבים מהפקולטה לרפואה מתיזים כהל אתילי לאוויר כדי לשפר את האווירה. הג'ינגית נראתה בשמים. הייתם מאמינים? אני?

סתמתי את האף, כשלתי לכיוון הדלת, והקאתי במדרגות. סיום כואב ולא ממש הרואי למה שעשוי היה להיות מערכת יחסים מלאת הרפתקאות. חששות העבר שלי תקעו אותי.

כמה שנים לאחר מכן הייתה לי הזדמנות לחוות מחדש את הניתוח שעברתי בילדותי תחת השפעת האתר. לאחר ששחררתי את ההתנגדות שלי ל"אירוע הנוראי", יכולתי לשנות את התייחסותי לריח האתר. האירוע הפך לניטראלי. לחוות את ההתנגדות שלי אפשר לי להעריך מחדש את הדאגה שנשאתי איתי מן העבר.

אז האם צלקות נפשיות הן אמיתיות? כן, כל עוד אינכם מסלקים אותן על ידי טכניקה אפקטיבית של הערכה מחדש, מתוך מודעות. יסודות העבר המשפיעים על התפישה המנטאלית שלנו הם אלה שאנחנו מתנגדים לחוות ולפיכך נושאים איתנו עמנו לנצח בזמן.

סיפורו של קורס האווטר

איך זה התחיל?

ב-1987 קובצו תקצירים של כמה מהרצאותי וכמה רשימות חפוזות ממחקרים שעשיתי והוגדרו כקורס האווטר המקורי. אני מתנצל על היומרנות, אבל אפילו הקורס הראשוני הזה, מטולא ובלתי מקצועי ככל שהיה בהשוואה לקורס שיש לנו היום, זכה לשבחים מידיים מצד התלמידים.

מה שהקורס עשה אז, ועדיין עושה אפילו טוב יותר, היום, היה להציג הנחיות לזיהוי ושימוש ביכולות מנטאליות מסוימות שיש פחות או יתר לכל אחד מאיתנו. כאשר משתמשים ביכולות מנטאליות אלה בסדר ובצירוף מדויקים, הם חושפים, פשוטו כמשמעו, את מנגנון החוויה. התלמידים הצליחו לבצע (במקרים רבים כמעט כהרף עין) שינויים ברי קיימא בהתניה הרגשית ובמצב המנטאלי שלהם.

חברים סיפרו לחברים והחדשות הכו גלים בעולם.

כיום, קורס האווטר מועבר ב-19 שפות ביותר מ-67 מדינות שונות ברחבי העולם. עשרות אלפי אנשים, מכל המגזרים, השלימו את הקורס. רשת של 10,000 מורים (מאסטרים) פרושה על פני העולם כולו.

לחצו כאן אם ברצונכם שאחד מהמאסטרים האלה יתקשר אליכם.

רגעים יוצאי דופן

סיפור שסיפר לי חבר מדגים סוג אחר של חיבור בין ההווה והעבר. במשך שנים רבות ליווה את אותו החבר הזיכרון הבא: הוא קטן מאוד ושוכב לבדו בעריסתו, ומלאך שומר מופיע ומנחם אותו על ידי ליטוף שערו. הזיכרון צף ועלה במוחו פעמים רבות בעת מצוקה, אבל זה גרם לו לתהות אם היה זה חלום, או התגשמות ממשית של המלאך השומר שלו.

אחר צהרים אחד הוא עשה תרגיל שיחזור במסגרת קורס האווטר. התרגיל הוביל אותו לעקוב אחר מהלך חייו מנקודת מבט של האני הגבוה. בשלב מסוים ראה את עצמו לבדו בעריסה, ולפתע חש חמלה כה רבה כלפי הילד הקטן, עד שחמק מתוך נקודת המבט של העד וליטף את שערו של הילד. מעבר לזמן, הוא הפך להיות המלאך השומר של עצמו.

האם ישנם בעברכם אירועים שהצלחתם לחזור אליהם ואולי להציע נחמה מסוימת לעצמי שהייתם באותו רגע בזמן?

מתוך הספר
לחיות מתוך בחירה

מאת הארי פאלמר

"עזבתי את לוס אנג'לס מלא ספקות ביחס לכל הפרדיגמה הפסיכולוגית שגורמת לנו לשאת את תלאות העבר שלנו איתנו – תקועים לכאורה בקפלי מוחנו או מאוחסנים באופן אלקטרומגנטי בכור היתוך כלשהו של ההכרה והמוח. עד כמה העבר באמת משפיע עלי? אני ממשיך לשאול את עצמי את אותה השאלה: אם זה גרם לי לעשות זאת, מה גרם לי לעשות את ההוא? החלק המנותק שלי, שגיליתי שאני יכול להתחבר אליו על ידי שאחוש בכנות "הכל בסדר", היה משועשע מהרעיון שמשהו יכול לגרום לי לעשות משהו – האם אלוהים יכול ליצור אבן שתהיה כל כך כבדה עד שאפילו הוא לא יכול להרים אותה? אולי, חשבתי לעצמי, אם הוא רוצה"?

"אז פיסה מחומר האווטר החליקה למקמה: העבר משפיע עליכם כל עוד אתם מניחים לו. מן החלק המנותק שהתבונן, זה היה ברור לחלוטין.

העבר והעתיד אינם קיימים אלא אם כן אני מחליט במכוון (או בגלל ברירת מחדל כלשהי) ליצור זיכרון או תמונה דמיונית שלהם ברגע ההווה. העבר אינו המקור להווה. ההווה הוא מקור לעבר והוא גם מקור העתיד!

Avatar Times הזמינו חבר להצטרף ל-

אם ברצונכם לחלוק את הדרך עם מישהו נוסף, העבירו לחבר