The Avatar Times

חקר התודעה
גיליון שבעה עשר

קורס האווטר הינו לא פחות ולא יותר מאשר דרך מילוט ממלכודת ההכרה, בה הייתם לכודים זמן כה רב, עד ששכחתם איך מרגיש החופש.

מצאו את מקור עוצמתכם

מאת הארי פאלמר

בניסיון לקטלג מציאויות, העלה מישהו את הרעיון של אובייקטיבי וסובייקטיבי. אובייקטיבי מתייחס למציאות שנמצאת מחוץ לתודעה שלכם, וסובייקטיבי מתייחס למציאות הפנימית של הכרתכם. לדוגמא, כיסא באמצע החדר הוא מחוץ להכרה שלכם, נכון? לכן הוא מציאות אובייקטיבית. אתם חושבים שהכיסא יפה. המחשבה הזו "כיסא יפה", נמצאת בתוך הכרתכם. זוהי מציאות סובייקטיבית.

עד כאן הכל בסדר, נכון?

אובייקטיבי וסובייקטיבי נראות קטגוריות הגיוניות למדי עד שהן מתחילות להתנגש. לדוגמא, תארו לעצמכם שכולם חושבים שהכיסא באמצע החדר הוא יפה. הכיסא מוצב במוזיאון וזוכה להתפעלותם של אלפי מבקרי אמנות שבאים לראות את הכיסא הנהדר. המציאות הסובייקטיבית של "הכיסא היפה", בהסכמה, מתחילה לקבל אפיונים של מציאות אובייקטיבית. "הכיסא היפה" הוא כבר מחוץ להכרתכם.

האם היופי תמיד סובייקטיבי? חלק מכם יגידו שכן. אז בואו נלך לרמה אפילו יותר בסיסית. יש "משהו" באמצע החדר הזה. המשהו הזה הוא מציאות אובייקטיבית שמחוץ להכרתכם. גם אחרים יסכימו אתכם שיש משהו באמצע החדר. גם הם מסוגלים לראותו. אתם מחליטים לכנות את המשהו הזה שבאמצע החדר "כיסא".

הרעיון של "כסא" נמצא בתוך ההכרה שלכם. זוהי מציאות סובייקטיבית. מישהו אחר עשוי לתת לדבר הזה באמצע החדר תווית אחרת. "אה, הדבר הזה, זה מושב".

  כל עוד יש חוסר הסכמה ביחס לתווית של הדבר שבאמצע החדר, אין ספק שהתוויות הן סובייקטיביות. יש קבוצה אחת שמכנה אותו "מושב", ויש קבוצה אחרת שמכנה אותו "כסא". לכל אחד יש זכות להחזיק בנקודת מבט משלו. כאן צריך להניח לזה. אבל אז מישהו שואל את השאלה המסוכנת ביותר: "מי צודק"?

מחנה מצדדי הכסאות תוקף את מחנה מצדדי המושבים והורג את כולם. זו מלחמת קודש. מיד אחרי שהמושבניק האחרון מוציא את נשמתו, התווית של הדבר הזה שבאמצע החדר הופכת פה אחד, בהסכמה גורפת, לכיסא. אתם מבינים את זה?

כמה שפיכות דמים ותוהו ובוהו נגרמו על ידי אנשים שניסו לשוא להפוך דעה סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית? כמה אנשים מגינים על אמונתם על ידי שהם משכנעים אחרים? יש איזו קלות ראש בפילוסופיה של "חיה ותן לחיות", שלא תמיד תקפה לעניינים רציניים, או באותם עניינים שאנחנו מחליטים להפוך לרציניים.

אם אתם רוצים ללכת לרמה אפילו יותר בסיסית מאשר שפה ותוויות, תמצאו את עצמכם עוסקים בתפיסות, רשמים, ותחושות. הישארו איתי רגע, כי אני עומד להתקדם בהרצאה הזו אל מעבר להשערות מנטליות. הסתכלו סביבכם בכל מה שאתם רואים, ופשוט הסירו את התוויות המילוליות של הדברים.

אתם יכולים לעשות זאת, הסירו את התוויות המילוליות מכל דבר.
(החדר נעשה שקט(.

זוהי ממלכת הצורות הטהורות. יש אנשים שיחשבו שזו אובייקטיביות מוחלטת. אבל שימו לב שאני עדיין משתמש במלה "יחשבו". יש אנשים שיחשבו...

לחשוב זה תהליך סובייקטיבי. אז עדיין יש קצת סובייקטיביות אפילו בממלכת הצורות הטהורות. ההצהרה הבאה עשויה להפתיע את חלקכם: קורטוב הסובייקטיביות שאי אפשר לסלק מעולם הצורות הטהורות הוא אתם.

האם אתם סובייקטיביים? האם ה"אני" סובייקטיבי? טוב, אתם לא אובייקט, נכון? ואתם לא איכות שכולם מסכימים עליה.

האם מישהו יכול להתקדם מעבר לזה?

האשליה שאתם מפוגגים הינה שהמודעות האינסופית נמצאת בתוך ההכרה ומשהו אחר נמצא מחוץ להכרה. מהו המשהו האחר הזה שמחוץ להכרה? המציאות האובייקטביית? נראה כאילו הוא נפרד מכם. אתם, באופן סובייקטיבי, מחליטים מה אובייקטיבי.

אם תפסיקו להפריד את התפישות מן הצורות, תשליכו את כל ההגדרות והגבולות, הכל הוא שלמות אחת בלתי נפרדת. השליכו את ה"אני" הסובייקטיבי וה"זה" האובייקטיבי, ונשארת רק אחדות פוטנציאלית המחכה כדי להגדיר את עצמה.

יש ציטוט מן הברית החדשה: "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר" עכשיו אנחנו מדברים על לידתו של אווטר.

מה שדיברתי עליו הוא איך נפלתם במלכודת ההכרה. זה מתחיל כך: אתם מחליטים שאתם התוצאה של מציאות אובייקטיבית בלתי תלויה שנמצאת שם בחוץ ומעבר לשליטתכם. "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי".

אתם מדמיינים את המודעות המוגדרת כעולה מן העולם, ולא את העולם כעולה מן התודעה. או במלים אחרות, אתם מאמינים שהסובייקטיבי שלכם נובע מן האובייקטיבי. ברגע שאתם מאמינים בזה אתם לכודים. שלום ולא להתראות להוויית המקור. זרם היצירה שלכם זורם בכיוון ההפוך. זה זורם מבחוץ אליכם.

הקרבתם את הכל בעבור שבריר זעום של חוסר אונים. נטשתם את כוח ההחלטה של עצמכם. אני שמח לבשר לכם שלא העולם, לא העבר, ולא ההורים שלכם הם שאחראים לאופן בו אתם חווים את המציאות. הגורל שלכם אינו מוכתב על ידי המציאות האובייקטיבית שלכם. הוא מעוצב על ידי הפרשנות שאתם מצמידים להשפעה הזו כפי שאתם קולטים אותה. אתם אלה שיוצרים את זה, לעזאזל. הישארו במלכודת, או התעוררו ואז יוכל להיות לכם הכל.

קורס האווטר הוא מסע קסום דרך התודעה במטרה למצוא את הכוח לעצב את המציאות, הן הסובייקטיבית והן האובייקטיבית. קדימה, עלו ובואו איתנו.

ראשית מלה של תודה לך על שהפכת חומרים אלה לנגישים עבורי. נאבקתי עם העמדת פנים שאני עצמי במשך מרבית חיי. המקור שלי כל כך נגע לליבי עד שלא יכולתי אפילו לזהות מי אני או מתי לא הייתי אני. במהלך התרגיל, חוויתי בבהירות מה הייתה הבעיה ומה שאפילו טוב יותר, התרגיל הציע גם פתרון. שזה יותר מאשר רוב המטפלים מציעים. יצרתי את היצירה הראשונית להצטרף לקורס המאסטרים ואני מרגיש חדור מוטיבציה לתרום להפיכתה של הפלנטה הנהדרת הזו למוארת יותר בכך שאעזור לעוד אנשים להחזיר לרשותם את היכולת לשלוט באופן חיובי על חייהם ולהפוך למאושרים יותר ואכפתיים יותר לעולם. תודה רבה. -ל. ון דר ל.

בשבילי הייתה זו תחושה של מומנטום אישי וחופש ליצור, שהיו מכוסים בערמות של יצירות משניות. הייתי מלאת מוטיבציה ליצור רווחה אקולוגית חברתית ולפתח את כלכלת התבונה החדשה מתוך הידע הנוכחי שלי. אווטר הוא הקורס הראשון שנתקלתי בו שמתמודד עם האופן בו התודעה פועלת. -א. וו.

הארי היקר

ברברה הוכרזה זה עתה כאווטרית והיא יוצאת מכאן כאשה מאושרת, המאוהבת בחייה ובמשפחתה.

בתה אליסון היא חברה ואני אוהבת את האופן בו אנחנו דואגות זו למשפחתה של זו בצורה כה מעצימה. אליסון כל כך זוהרת והיא מסתובבת עם האמא החדשה שלה, שבעשרה ימים בלבד השתנתה כל כך עד שיצרה אהבה מחודשת לבעלה ולמשפחתה ולילדיה, והיא משוחררת מאשמה וכעס עמם חיה מאז מות בנה. איזה מזל יש לנו להיות חלק מנס אמיתי
שמתרחש בצוות הזה.-ס.ז.

הארי היקר

מישהו אמר לי שזה מועבר ישירות אליך. אני חושב שזה נהדר, למרות שאני חייב להגיד שיותר מדי אנשים כאן אומרים יותר מדי פעמים את המלה נהדר.

איך שלא יהיה, אני בן 16 ואני בקורס האווטר של ה-19 במרץ באוסטרליה. עשית עבודה מצויינת! ברצינות, היו לי לא מעט ספקות לפני שבאתי הנה. אמא שלי כבר שלחה אותי לשלושה יועצים וכבר התכוונה להרים ידיים. היא עשתה את הקורס ראשונה. היא השתנתה כל כך לטובה. אני מרגיש נהדר. הטיסה שלי היא בעוד כמה שעות ואני שמח לנסוע, לא שאני לא אהבתי את ההתנסות הזאת, אלא משום שאני, בעצמי, יכול להרגיש את השינוי שחל בי. העבר שלי כבר לא שולט בי. אני נלהב מהרעיון שאגדל. אני אפילו לא זוכר את רוב הדברים שהרגשתי. יש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה להודות להם, אבל אם נצמצם את זה, זה בעיקר שניים. 1. לך, בגלל האמונה שלך. שינית כל כך הרבה אנשים על ידי כך שאפשרת להם לחוות ולהגיע לתובנות. ו-2, לעצמי. זה הקטע הכי טוב. עכשיו אני מקור. הכוח. הכל. זה אני שעושה את זה לעצמי. אתה יכול להרגיש גאה, וזה נהדר (עוד פעם המלה הזו). וזה כל כך מגניב. -ס.ב.

לפני חמישה חודשים עזבתי את עירי, פארק סיטי, יוטה, כי לא רציתי להמשיך להתגורר בעיר בה חי בעלי לשעבר, שהוא אלכוהוליסט משתקם, עם אשתו החדשה, שהיא חברה שלי. עברתי להוואי כדי להתרחק מכל זה. אחרי ההליכה לפיוס שלי ביום ראשון בערב, אני יודעת שאני יכולה לגור לידם, לפגוש אותם ולא להרגיש שום דבר מלבד אהבה וחמלה לשניהם. תודות לך, הארי. זה מדהים, הקורס הזה הוא בלתי יאמן. -ס.ה

האם לא הגיע הזמן?

אם ברצונכם שמאסטר של אווטר יצוראיתכם קשר לחצו כאן